החוק קובע שלושה גילאי פרישה עבור עובדים:

1. גיל הפרישה –  – גיל הפרישה הוא הגיל בו העובדים זכאים לפרוש בשל גילם, כאשר גיל הפרישה לגברים הוא 67 וגיל הפרישה לנשים הוא בין גיל 62 לגיל 65, בהתאם לשנת הלידה (כפי שמפורט בטבלה להלן). גיל הפרישה מאפשר לכל אזרח במדינת ישראל להתחיל ולקבל קצבת אזרח ותיק מביטוח לאומי (עפ”י מבחן הכנסות, למי שממשיך לעבוד). החל מגיל 70 הן נשים והן גברים זכאים לקצבת האזרח הוותיק, והקצבה אינה מותנית במבחן ההכנסות.
2. גיל פרישה החובה – גיל פרישת חובה, הן לגברים והן לנשים, הוא 67. עובדים המבקשים להמשיך ולעבוד מעבר לגיל זה, רשאים לבקש זאת. המעסיק חייב לשקול את הבקשה באופן פרטני, ולקחת בחשבון את המצב והצרכים האישיים של העובדים המבקשים זאת. חשוב לדעת כי ישנם חריגים לגיל פרישת החובה, המחייבים את המעסיק להמשיך בהעסקה במידה והעובדים מעוניינים. 

• לדוגמא, במקרה של הורה שילדו נפטר, גיל פרישת חובה יהיה ל-71. 
• במקרה של אבות שכולים של חללי צה”ל ושל חללי פעולת איבה, גיל פרישת החובה יהיה 72. יש הרשאה להמשיך בעבודתם עד גיל 72, בהתאם לחוק (אלא אם ועדת תעסוקה קבעה אחרת).

3. גיל פרישה מוקדמת – החל מגיל 60 יכולים עובדים בישראל להתחיל לקבל קצבת פנסיה, כפי שמפורט בתקנון קרן הפנסיה שלהם. 

• ניתן לצאת לפרישה מוקדמת גם לפני גיל 60, ולהתחיל לקבל קצבת גישור, לפי תנאי המעסיק, אם נקבע בהסכם עם המעסיק שגיל הפרישה לפי שנת הלידה יהיה נמוך מהגיל הקבוע בחוק. במקרים כאלו, המעסיק יישא בעלויות הנובעות מכך במלואן על ידי מתן ״קצבת גישור״.

• החל משנת 2037 יעודכן גיל הפרישה פעם ב-3 שנים בהתאם לעליית תוחלת החיים, אך אם זאת לא יעבור את גיל הפרישה שייקבע אז לגברים (כיום גיל הפרישה לגברים הוא 67).